פסק-דין בתיק ת"א 1144-08

1.         בפניי תביעה שבה עותר התובע לחייב את הנתבעת בתשלום סכומים בגין עבודות חפירה, חציבה והובלה שבוצעו על ידו בשנת 2007, באתר גן האם בחיפה (להלן "האתר"), על פי הזמנתה של הנתבעת על פי הנטען.

2.         הצדדים אינם חלוקים בעניין כריתתו של הסכם בעל פה ביניהם לביצוע עבודות באתר, ובעניין תשלום סך של 50,000 ש"ח לתובע על ידי הנתבעת. המחלוקת ביניהם מתמקדת בתוכנו של הסכם זה, וליתר דיוק בתנאים שסוכמו בו, הן בהתייחס להיקף העבודה והן בהתייחס לעלותה.

להבהרת העניין, אפרט להלן את טענות הצדדים.

3.         התובע טוען כי סוכם שהנתבעת תשלם לו סך של 700 ש"ח בתוספת מע"מ עבור כל הובלה של פינוי פסולת בניין/חציבה מהאתר, וסך של 2,800 ש"ח בתוספת מע"מ עבור כל יום עבודה של מחפרון. לטענתו, מספר ההובלות שבוצעו על ידו מהאתר עמד על 319 הובלות, ומספר הימים שבהם עבד המחפרון עמד על 33.5 ימים.  הואיל ושולם לו סך של 50,000 ש"ח על חשבון העבודות הנ"ל, יתרת החוב המשוערכת המגיעה לו נכון למועד הגשת התביעה,  עומדת על סך של 276,241 לטענתו.

4.         הנתבעת לעומתו טענה כי סוכם עם התובע על פינוי פסולת בניין ולא חומר חציבה, וכי כמות פסולת זו, על פי הערכת מודד מטעמה, היתה אמורה להספיק למילוי של עד 7 משאיות בלבד. על כן הכמות של 319 הובלות שהתובע מעלה בתביעתו, הינה בלתי סבירה ו/או הגיונית, לא על פי הצורך ולא על פי המוסכם לשיטתה. עוד טענה כי המחפרון עבד באתר למשך 19 יום, וכי דרישתו של התובע עבור 33.5 ימים, אף היא דרישה בלתי סבירה לשיטתה. עוד טענה הנתבעת כי ההובלות במשאיות לא בוצעו בקיבולת מלאה, וכי התובע פינה פסולת חציבה (להבדיל מפסולת בנין) שלא נדרש לפנותה, וכי התעשר ממכירתה של פסולת זו לאחרים, על חשבונה. עוד טענה כי היא התקשרה בהסכם הטמנה להשלכת פסולת הבניין (נספח א' לתצהיר הנתבעת נ/2) ושילמה סך של 3,500 ש"ח עבור 7 הובלות, אולם התובע לא השליך את הפסולת לאתר ההטמנה הנ"ל, ובכך "סיכן" את התנהלותה מול הרשויות המוסמכות כדבריה.

באשר לעלויות, טענה הנתבעת כי סוכם עם התובע על מחיר של 700 ש"ח כולל מע"מ עבור כל הובלה, וסך של 2700 ש"ח כולל מע"מ עבור כל יום עבודה של מחפרון. מחיר ההובלה היה מורכב לשיטתה מסך של 500 ש"ח עבור תשלום לאתר ההטמנה וסך של 200 ש"ח עבור הובלה. הואיל והיא שילמה סך של 3,500 ישירות לאתר ההטמנה, נותר לתובע סך של 1,400 ש"ח עבור 7 הובלות. בהתחשב בכך, הסכום ששולם על ידה לתובע בסך של 50,000 ש"ח היווה את מלוא התמורה המגיעה לו לטענתה (לאחר ניכוי השתתפות בנזק לצינור מים שנגרם באשמו של התובע), אי לכך, דין התביעה נגדה להדחות על הסף.

5.         מעיון בטענות הנ"ל עולה כי לא קיימת בין הצדדים מחלוקת משמעותית בעניין העלויות שסוכמו ביניהם, וכי המחלוקת העיקרית מתמקדת בהיקף העבודה שבוצעה, ובשאלה אם עבודה זו חרגה מהסיכום שהיה בין הצדדים.

6.         מומחה בית המשפט

לאור הפערים הגדולים שהתעוררו בעניין היקף העבודה שבוצעה כמתואר לעיל, ובהעדר הסכם בכתב בין הצדדים, החלטתי למנות את המהנדס מר ס. ברדיצ'בסקי כמומחה מטעם בית המשפט, על מנת שיאמוד את היקף עבודות החפירה/החציבה שבוצעו על פי המצב ו/או היקף הבניה שהיו בשטח, בתקווה כי בחינה זו תצמצם את המחלוקת העיקרית בין הצדדים. אולם למרבה הצער, הנתבעת לא המציאה לידי המומחה את כל המסמכים הרלוונטיים לצורך עריכת חוות דעתו, כגון יומני עבודה ודו"ח יועץ הקרקע מר ישראל קלר (ראה סעיף 6.3 בחוות הדעת), ומשכך נבצר מהמומחה להגיע להערכה מדויקת של כמות הפסולת שפונתה, וחוות דעתו התבססה בסופו של דבר על הערכות כלליות שהתבססו על תעודות המשלוח שהוגשו על ידי התובע.

7.         אי לכך, בהעדר הסכם בכתב בין הצדדים, ובהעדר אומדן אובייקטיבי של המומחה לגבי היקף העבודה שבוצעה, לא נותר לי אלא לבחון את טענות הצדדים על סמך עדויותיהם וחומר הראיות שהוגש.

8.         העדויות

מטעם התובע העידו התובע בעצמו, ובנו מר סאלח ח'טיב שנכח באתר בזמן ביצוע העבודות.

מטעם הנתבעת העיד מנהלה ובעל מניותיה, מר מוני שובי.

9.         דיון

אקדים ואומר כי לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי אותן על רקע חומר הראיות שהוגש, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל, אם כי לא בסכומה הכולל, מהנימוקים שיפורטו להלן.

10.        עיקר המחלוקת בין הצדדים כפי שצויין לעיל, התמקדה בהיקף העבודות שבוצעו על ידי התובע. בהקשר זה, התובע צירף לתצהיר עדות ראשית שלו תעודות משלוח בהן רשומים מספר ימי העבודה של המחפרון וכמות ההובלות שבוצעו באמצעות משאיות. תעודות אלה חתומות על ידי אדם בשם פתחי (להלן "מר פתחי"), אשר שימש כמנהל עבודה מטעם הנתבעת, לטענת התובע.

התובעת לא הכחישה את העובדה שמר פתחי עבד בשירותה באתר בתקופה הרלוונטית לתביעה, ולא הכחישה את חתימותיו על התעודות המדוברות, אלא שלטענתה הוא לא שימש כמנהל עבודה והוא לא היה מוסמך לחתום על תעודות משלוח או מסמכים אחרים בשמה.

11.        להבדיל ממצב שבו הנתבעת הייתה כופרת בחתימות הנטענות וכל קשר שלה לתעודות הנ"ל, או אז חל על התובע הנטל להוכיח כי התעודות הנ"ל אושרו על ידי הנתבעת או מי מטעמה, הודתה הנתבעת בענייננו כי התעודות חתומות ע"י עובד מטעמה, אלא שלטענתה אותו עובד לא היה מוסמך לחתום עליהן בשמה כאמור. אי לכך בפנינו טענה של הודאה והדחה שנטל הוכחתה מוטל על הנתבעת. אולם הנתבעת לא עמדה בנטל זה, שכן היא לא זימנה לעדות את מר פתחי ולא הציגה כל מסמך ו/או ראיה אחרת התומכת בטענתה הנ"ל.

12.        יתירה מכך, הנתבעת שטענה כאמור כי התעודות הנ"ל החתומות ע"י עובד מטעמה, אינן משקפות נאמנה את היקף העבודות שבוצעו ע"י התובע, הן מבחינת כמות ההובלות והן מבחינת ימי העבודה של המחפרון, לא דאגה לזמן לעדות את מי מהאנשים מטעמה אשר נכחו באתר בזמן ביצוע העבודות, וביניהם אחיו של מנהל הנתבעת, מר מורן, מהנדס העבודה,  מפקח העבודה ועובדים נוספים (ר' עדותו של מנהל הנתבעת, מר מוני, בעמ' 26 שורות 12-14). הימנעות זו חיזקה בי את הרושם כי המדובר בתעודות ששיקפו את העבודה שבוצעה בפועל על ידי התובע. יוזכר בהקשר זה כי הנתבעת אף נמנעה מלהציג את יומני העבודה בפני מומחה ביהמ"ש, והימנעות זו גם היא עומדת לרעתה בנסיבות העניין.